"זה חכם להשתמש בשעון חכם כשאתה חרד?
על הקשר בין טכנולוגיה, חרדה בריאותית והנפש המודרנית"
השעון החכם אמור לעזור לנו לישון טוב יותר, לזוז יותר ולהיות בריאים יותר
אבל מה קורה כשהוא דווקא מגביר חרדה?
מדריך מאת ליאת שוורצמן על הקו הדק שבין מודעות גופנית לוויסות יתר, ועל דרכים טיפוליות מעשיות להחזיר שליטה פנימית.
הקדמה
"אני כבר לא מפחד למות. אני לא מפחד שיש לי מחלה מסוכנת. אני מפחד ששוב יקפצו לי המחשבות האלה, בכל פעם שהדופק שלי עולה, או כשהבטן שלי נפוחה אחרי ארוחה."
כך אמר לי מטופל בן 35, בשיחה שקטה ואינטימית בקליניקה. הוא כבר למד לזהות את המחשבות כשהן מופיעות, מה שהוא קורא "לתייג אותן", ולהגיב אליהן בקול רציונלי:
"ברור שהדופק שלי גבוה, עליתי עכשיו מדרגות."
"הגיוני שהבטן שלי מדברת אחרי ארוחה שומנית."
אבל התיוג לא תמיד עוזר. המחשבה עדיין קופצת, הדופק עדיין נבדק, והשקט הפנימי נעלם.
כששאלתי איך הוא יודע שהדופק שלו גבוה, הוא הצביע על השעון החכם שעל פרק ידו, מתנה שקיבל לאחרונה במסגרת שירות המילואים.
ביקשתי שיספר לי עוד על השימושים שלו: צעדים, שינה, התרעות דופק. ככל שהעמקנו, התבהרה בפני תמונה מוכרת אך חדשה: השעון החכם הופך לכלי שמזין את החרדה עצמה.
במקום להרגיע, הוא מספק עוד נתונים לבדוק, עוד סיבות לחשוש, עוד הוכחות שהגוף לא בסדר.
התחלתי לשאול את עצמי: האם יש כבר מחקר עדכני שמדבר על זה?
האם ייתכן שהשעון, שנועד לעודד מודעות ובריאות, דווקא מגביר אצל חלק מהאנשים חרדה בריאותית?
ואיך אפשר לעזור למטופלים להקשיב לגוף שלהם בלי להסתמך כל כך על המסכים?
מהי חרדה בריאותית
חרדה בריאותית, או בשמה הקליני Illness Anxiety Disorder, היא מצב שבו אדם עסוק באופן מתמשך באפשרות שהוא חולה במחלה קשה, גם כאשר אין לכך הוכחות רפואיות.
אצל אנשים עם חרדה בריאותית, כל תחושת גוף רגילה יכולה להפוך לאיום: כאב ראש קטן מתפרש כסימן לגידול, דופק מואץ נתפס כאירוע לבבי, ונפיחות אחרי ארוחה מעוררת חשש מסרטן.
למרות בדיקות חוזרות והרגעה מצד רופאים, המחשבות ממשיכות לחזור שוב ושוב, והגוף עצמו הופך לשדה קרב של דריכות.
חשוב להבין שחרדה בריאותית אינה רק פחד ממחלה, אלא מערכת שלמה של אמונות, פרשנויות ותגובות רגשיות לגוף.
אצל חלק מהמטופלים מתפתחת גם התנהגות של בדיקה מתמדת: מדידת דופק, שקילה, בדיקות דם מיותרות או חיפוש סימנים חדשים בגוף. אחרים נוטים דווקא להימנע מכל מגע עם מידע רפואי, מחשש שיגלו משהו נורא.
השכבה העמוקה: עדשה אדלריאנית
אדלר הציע שהסימפטומים אינם רק "תקלה" שיש לתקן, אלא לעיתים אמצעי שמשרת מטרה (מודעת למחצה): לשמור על תחושת ערך, להימנע מבושה או מכישלון, לקבל שייכות והכרה. במילים אחרות, יש לחרדה לעיתים "כתובת".
בפרקטיקה, אצל גבר בן 35 שמתקשה להתחייב לקשר, החרדה הבריאותית עשויה לשמש (לא בכוונה) כ"אליבי" שמסביר למה אי אפשר כרגע להתמסר: "אני בתקופה לא יציבה, הבריאות שלי לא מאפשרת". כך, הפרט מגן על הכבוד העצמי מפני פחדים עמוקים יותר (כישלון, תלות, פגיעות), תוך שהוא חווה את החרדה כאמת מוחלטת.
העבודה הטיפולית בודקת בעדינות את ה"לוגיקה הפרטית" (הסיפור הפנימי) שמעניקה משמעות לסימפטום: איזו מטרה הוא משרת? איזה צורך לגיטימי הוא מנסה לספק? וכיצד ניתן להשיג את אותו צורך בדרכים מותאמות וחומלות יותר.
במונחי עידוד אדלריאני, המטרה איננה "להוכיח למטופל שהוא טועה", אלא להרחיב את תחושת המסוגלות והשייכות שלו כדי שלא יזדקק לסימפטום כפתרון.
עדשה של EMDR: קוגניציות שליליות וחיוביות והגוף כזירת משמעות
ב־EMDR אנחנו מזהים לעיתים קרובות קוגניציות שליליות ליבה שמופעלות כשהגוף מאותת: "אני פגום", "אני לא שולט", "אני בסכנה". מולן המטופל מבקש לבנות קוגניציות חיוביות: "אני יכול לווסת את עצמי", "אני בטוח עכשיו", "יש לי יכולת לבחור תגובה".
כאשר שעון חכם מציג נתון חריג, הוא עלול להפעיל את הקוגניציה השלילית במהירות, הרבה לפני שהקוגניציה הרציונלית נכנסת לפעולה.
בעיבוד EMDR אנחנו מחברים בין הזיכרונות הגופניים־רגשיים לבין אירועים מוקדמים שמקודדים את הקוגניציה השלילית, ומאפשרים רה־קידוד אדפטיבי שבו הקשר בין אות גופני לסכנה נחלש. כך, עם הזמן, גם מול נתון חריג על הצג, הקוגניציה החיובית נעשית זמינה יותר בפועל, לא רק כסיסמה: "אני יכול להירגע, הגוף שלי יודע לחזור לשיווי משקל".
כאן נכנסת גם עבודת הוויסות בין־מפגשים: פרוטוקולי נשימה, קרקוע, תנועה, מגע, ותרגול קשב פנימי לפני מדידה. המטרה היא לשמור שהנתון יהיה מידע, לא פסק דין.
בין גוף לידע: מה המחקר מלמד
כעת, לאחר שהתבוננו בעדשה הפסיכולוגית, עולה הצורך להביט גם בעדשה המדעית. מחקרים עדכניים מצביעים על כך ששימוש יתר בטכנולוגיות ניטור בריאות, כמו שעונים חכמים ואפליקציות למדידת דופק או שינה, עשוי להחמיר תחושות חרדה אצל אנשים עם נטייה לחרדה בריאותית.
הניטור הרציף מגביר את הקשב הסלקטיבי לגוף, ולעיתים מעצים פרשנויות שגויות של אותות גופניים. במקום ליצור תחושת שליטה, הנתונים הרבים גורמים להצפה ודריכות מתמדת.
מחקרים שנעשו באוניברסיטאות מובילות (כגון אוניברסיטת סטנפורד ו־University College London) מצאו קשר בין רמת שימוש גבוהה בטכנולוגיות ניטור לבין עלייה בתחושת מתח, חוסר שקט וירידה באמון בתחושות הגוף העצמיות.
עם זאת, מחקרים אחרים מציינים כי עבור אנשים ללא נטייה לחרדה, אותם אמצעים דווקא מסייעים להגברת המודעות ולשיפור הרגלי חיים.
נראה שהמפתח טמון באופן השימוש ולא בכלי עצמו. כאשר המטופל יודע לזהות מתי הוא משתמש במדדים לשם למידה ורגולציה, ומתי הוא נגרר לבדיקה אובססיבית – הוא יכול להחזיר לעצמו את השליטה.
המלצות למטפלים ולמטופלים
למטפלים: כדאי לשלב שיח פתוח על טכנולוגיות ניטור כחלק מהערכת דפוסי ההתמודדות של המטופל. מומלץ לברר באילו מצבים הוא בודק את הנתונים, מה הוא מרגיש אחרי הבדיקה, והאם המדדים משמשים לו ככלי למודעות או כטריגר לחרדה.
במקרים של חרדה בריאותית מובהקת, ניתן להציע הפסקה מדורגת מהשימוש בשעון או מעבר לשימוש יזום בלבד – לדוגמה, מדידה פעם ביום במקום מעקב רציף.
למטופלים: כדאי לשאול את עצמכם – האם אני בודק את השעון כדי להרגיע את עצמי, או שהשעון הוא זה שמלחיץ אותי?
נסו לחזור להקשיב לגוף בלי תיווך של מסך: להרגיש את הנשימה, לזהות עייפות, לשים לב לדופק אחרי מאמץ, בלי למדוד.
אפשר אפילו לכתוב ביומן את התחושות לאורך השבוע ולהשוות אותן למדדים רק בסוף התקופה, כדי לגלות עד כמה התחושות הפנימיות מדויקות בפני עצמן.
לסיכום
השעון החכם הוא סמל לעידן שבו אנחנו מודדים כמעט הכול – צעדים, דופק, קלוריות, שעות שינה – אבל לעיתים שוכחים להקשיב למה שבאמת נמדד: איך אנחנו מרגישים.
כאשר המידע הופך לאובססיה, השעון החכם עלול להפוך ל"שעון חרדתי".
אבל אם נלמד לשלב בין טכנולוגיה למודעות, בין מדידה להקשבה, ייתכן שנמצא איזון חדש – כזה שבו הטכנולוגיה משרתת אותנו, ולא להפך.
מקורות
American Psychiatric Association. (2022). Diagnostic and Statistical Manual of Mental Disorders (5th ed., text rev.; DSM-5-TR). Washington, DC: APA Publishing.
Ansbacher, H. L., & Ansbacher, R. R. (Eds.). (1956). The Individual Psychology of Alfred Adler: A systematic presentation in selections from his writings. New York: Basic Books.
Capobianco, L., & Wells, A. (2023). Health anxiety in the age of smart technology: A cognitive-behavioral perspective. Journal of Anxiety Disorders, 94, 102645.
Shaked, A. (2016). לקפוץ למים: עקרונות הפסיכולוגיה האדלריאנית לחיים של חוסן, שייכות ומשמעות. תל אביב: מודן.
Abramson, Z. (2020). לומדים זוגיות: המדריך האדלריאני לזוגיות מודעת. תל אביב: מודן.
Petrie, K. J., & Faasse, K. (2020). Modern health worries and the “worried well”: The impact of health information and wearable devices. Frontiers in Psychology, 11, 531.
van den Heuvel, L., et al. (2022). The effect of continuous health monitoring on anxiety and wellbeing: A systematic review. Journal of Medical Internet Research, 24(7), e36512.
Shapiro, F. (2018). Eye Movement Desensitization and Reprocessing (EMDR) therapy: Basic principles, protocols, and procedures (3rd ed.). New York: Guilford Press.