מטפלת שלא רק מקשיבה
על טיפול אקטיבי, נוכחות מקצועית, ומה באמת יוצר תנועה בקליניקה
“הרגשתי שאני מדבר והיא רק מקשיבה.
לדבר אני יכול גם עם חבר טוב.”
כך אמר לי השבוע גבר צעיר, מכוחות הביטחון, כשפנה לברר על טיפול.
הוא כבר היה בטיפול בעבר, אבל לא מצא את עצמו נשאר בו.
המשפט הזה נשמע פשוט, כמעט יומיומי, אבל הוא נוגע בלב שאלה עמוקה:
מה אנשים באמת מחפשים כשהם פונים לטיפול נפשי?
הקשבה היא תנאי בסיסי, לא המטרה
אין ספק. בלי הקשבה עמוקה, רגישה, לא שיפוטית, אין טיפול.
אבל הקשבה, בפני עצמה, איננה שיטה טיפולית.
קשר טיפולי איננו חברות, ואיננו שיחה פורקת בלבד.
המטפל לא נמצא שם רק כדי “להיות אוזן”, אלא כדי להוביל תהליך מקצועי של שינוי.
כשמטופל יוצא שוב ושוב מפגישות עם תחושה של
“פרקתי, הקשיבו לי, אבל שום דבר לא באמת זז”
משהו בתפקיד הטיפולי חסר.
אז מה זה אומר להיות מטפל אקטיבי?
טיפול אקטיבי לא אומר מטפל דומיננטי, מטיף או יודע-כל.
הוא כן אומר מטפל נוכח, מעורב, חושב ומכוון.
מטפל אקטיבי:
- שואל שאלות שמחדדות, לא רק מאפשרות דיבור
- משקף תבניות חשיבה שחוזרות על עצמן
- מצביע בעדינות על דפוסים שכבר לא משרתים את האדם
- מטיל ספק אמפתי במסקנות שהתקבעו לאורך השנים
- מציע הגמשה של מחשבה, רגש או התנהגות
- מעודד, הרבה פעמים, גם כשאין עדיין שינוי מורגש
- ובמינון הנכון, נותן ידע רלוונטי ופסיכואדוקציה שמארגנת חוויה פנימית
לעיתים זה כולל גם קונפרונטציה אמפתית.
לא עימות, אלא הזמנה אמיצה להתבוננות אחרת.
כמעט בכל פגישה צריך לקרות משהו
אני מאמינה שבטיפול טוב, כמעט בכל פגישה צריכה להיות תנועה.
לא בהכרח פריצת דרך גדולה, אלא משהו קטן אך חי.
הבנה חדשה.
זיהוי של דפוס.
שאלה מדויקת שנשארת עם המטופל.
תחושת כיוון מעט ברורה יותר.
מעבר לחוויה החשובה של “מישהו ראה אותי והקשיב לי”,
טיפול אמור להשפיע על האופן שבו האדם חושב, מרגיש ומתנהל מחוץ לחדר.
טיפול כשותפות מקצועית
בגישה האדלריאנית, שוויון ערך איננו ויתור על תפקיד המטפל.
להפך.
שוויון ערך מתבטא בכך ששני אנשים יושבים יחד,
כל אחד בתפקידו,
ועובדים ברצינות על שינוי.
המטופל מביא את עולמו, את הסיפור, את הכאב והכוחות.
המטפל מביא ידע, ניסיון, מבט רחב, ויכולת להחזיק תהליך.
לא מעל, ולא נעלם.
נוכח.
את המחשבות על תפקיד המטפל ועל ההבדל בין הקשבה בלבד לבין טיפול אקטיבי אינני מחזיקה לבד.
בשנים האחרונות מתנהל שיח מקצועי רחב וחשוב סביב השאלה מה באמת מקדם שינוי בטיפול, ומהו מקומו של המטפל בתוך הקשר הטיפולי.
לאחרונה נתקלתי במאמר מצוין באתר Psychologim, שעוסק בדיוק בהבחנה הזו -בין מטפל שנשאר בעמדת הקשבה בלבד לבין מטפל נוכח, פעיל ומעורב בתהליך. המאמר נכתב ברגישות ובכבוד למקצוע, בלי הקטנה של גישות אחרות, ומנסח בצורה בהירה מחשבות שמטפלים ומטופלים רבים חווים בשטח.
המאמר חיזק עבורי את החשיבות של טיפול שיש בו גם הקשבה עמוקה, וגם כיוון, שיקוף, עידוד והובלת תהליך.
לקריאה נוספת:
https://psychologim.com/psychologist-who-talks/
לסיכום
אנשים לא פונים לטיפול רק כדי שמישהו יקשיב להם.
הם פונים כי משהו תקוע, כואב, חוזר על עצמו, או מבקש שינוי.
טיפול טוב בעיניי הוא כזה שמשלב הקשבה עמוקה
עם חשיבה, כיוון, עידוד, ואת האומץ להיות נוכחים באמת בתוך הקשר.
זה הטיפול שאני מאמינה בו.
וזה הטיפול שאני משתדלת להציע בכל פגישה.
